© 2018. All Rights Reserved
Our Partners:

סיכום מסע לפירנאים!!

הקדמה: אחרי טיול משותף מפוספס לדרום אמריקה שבוטל בגלל מבצע צוק איתן, ואחרי שנה ראשונה בדירה בב"ש ביחד יצאנו סוף סוף לטיול הגדול שלנו! בתאריך 20.08.1015 נחתנו בברצלונה שחוץ מזה שהיא עיר שווה בטירוף היא גם העיר הקרובה ביותר לפארק אורדסה, שהוא החלק ברכס הרי הפירנאים שממנו רצינו להתחיל את מסענו בשביל ה-GR11. אז כחימום לרגליים ולראש לקראת הטרק קרענו את ברצלונה (ואת עצמנו) ברגל, גילינו את דקטלון - חנות טיולים שהיא למעשה מוסד עלייה לרגל לאנשים שמחפשים ציוד איכותי וזול בטירוף, אהה וכמובן שלא פסחנו על טאפאס איכותי במסעדת פאקו מרלגו (בכל זאת אנחנו בחופשה בספרד). בנוסף, פגשנו את גיא וירדן - זוג נחמד שגם תכנן לטייל בפירנאים, שבמקרה גם למדו בתלמה ילין (בליך אימפריה) ועזרנו להם לתכנן את המסלול שלהם (המשך יבוא). לאחר מכן באותו היום הלכנו בסמטאות הרובע הגותי כדי לנסות להתארגן, כמובן שהניסיון מדרום אמריקה עשה את שלו, אבל צריך לתת קרדיט לשמפסה שישבה מאחורה, פיקחה על העסקה ואפילו, כמו אמא טובה, השלימה את הסכום החסר. וכך, אחרי יומיים קשוחים בברצלונה וכולל לילה שכמעט לא ישנו בו בגלל שחשבנו שמתבצע אונס בחדר הסמוך (בסוף אלה היו סתם בריטים שיכורים) יצאנו סוף סוף לתחנת האוטובוס בדרך לעיירה טורלה!

 

בדרך לטורלה עוצרים ברבסטרו: מכיוון שישנו בהוסטל אנטישמי (סתם סתם, הגזמנו) לא יכולנו להשאיר שם את החפצים ולכן השארנו את מה שלא יצא לטרק בשמירת החפצים בעלות של 3.4 יורו ליום (נחישות גדולה של שמפסו הביאה לדחיסה של הכול לתא קטן ובלבול קל של שמפסה הביאה לפריטה מיותרת של חמישים יורו למטבעות). אחרי שכמה צעירים ספרדים להוטים חפרו במושב מאחורינו ולא נתנו לנו לישון באוטובוס הגענו לקונקשיין בברבסטרו שם גילנו להפתענו שני דברים: 1) גיא וירדן, שלקחו את המלצותינו והגיעו איתנו לאותה נקודת התחלה. 2) הספרדים מחשיבים סנדוויץ' עם טונה כסנדוויץ' צמחוני. הגענו ב21.30 לטורלה למלון מקסים והספקנו אפילו לראות את ריאל ורפא בניטז במשחקו הראשון פותחים את העונה ב 0-0 מול ספורטינג גיחון.

 

לטיול יצאנו: יצאנו אל הטרק לא לפני שהתפנקנו בארוחת בוקר איכותית במלון ולאחר שסגנו כמה פינות קטנות בטוריסט אינפורמיישן כמו איפה אפשר לישון? איפה קונים אוכל? וכו' (שאלות של צעירים). התחלנו את ההליכה! היו מללאא אנשים במסלול, מסתבר שזה אחד החלקים הכי פופולריים באזור. בנוסף מבחינה פיסית, למרות שאנחנו ספורטאים בדם ועשינו טרקים קשים בעבר היה לנו מאוד קשה להתחיל (20 ו-15 ק"ג על הגב). לפחות המסלול היה מהמם: מפל קטן ואז עוד אחד ועוד אחד ולבסוף שרשרת מפלים שכללה מפל בשם "זנב הסוס". אנחנו הולכים בסבבה שלנו, אחרי שכבר נכנסו לקצב כאשר לפתע עקפה אותנו אישה עם שני בגטים על התיק!! (מיותר לציין ששמפסו כל הזמן רעב), לבסוף הסתבר לנו שנושאי הבגטים הם משפחה עם תינוק אשר למרות שמצטיירים כתמימים הם דווקא הובילו אותנו אל נתיב קשה של המסלול שכלל שראשראות וטיפוס (זה מה שקורה שאתה לא יכול להוריד את העיניים והולך כמו עיוור אחרי הבגטים). אחרי טיפוס תלול ויום ראשון ראשון די קשוח של הליכה הגענו לרפוחיו גוריז והקמנו אוהל בשטח שמיועד לקמפינג. דווקא אז, שהכול היה נראה מושלם ירד הערב והסתבר לנו שזה הלילה הכי קר ביקום (4 מעלות!). למרות זאת בישלנו אורז ועדשים במשך חצי שעה (מסתבר שהאורז המצוי של הספרדים הוא ריזוטו ולהלן התוצאות). קפאנו ולא מצאנו את ירדן וגיא למרות שחיפשנו בכל אזור הקמפ.

 

קפצנו לצרפת: בבוקר הראשון שלנו בחיק הטבע קמנו וגילינו שכולם כבר מוכנים ליציאה. אז חוץ מזה שלא קמנו, הייתה לנו התארגנות ממש ממש איטית (לא מתורגלים בשיט). עיקוב נוסף היה משום שלפתע ראינו את את גיא וירדן, הם הלכו למונטה פרדידו (והתייבשו שם חה חה) ואנחנו הלכנו לברשה דה רולנד – מעין חלון מעבר בשרשרת הרים בין הצד הספרדי לצד הצרפתי של הפירנאים. למרות שלא היה לנו הרבה משקל על הגב באותו היום (עשינו הלוך חזור לגוריז) היה יום מאוד קשה כי היו הרבה עליות ירידות (בשלב הזה עוד לא ידענו שככה זה בפירנאים). הגענו לחלון והיה ממש נחמד ויפה, הספקנו לתת כיף לצרפת ולחזור לקמפ כולל עצירה איכותית לארוחת צהריים מאוחרת בה אכלנו ריזוטו עם פרמזן ואפילו דפקנו שנץ איכותי של שעה ליד אגם קטן. חזרנו לגוריז ושוב לא מצאנו את גיא וירדן (מתחמקים סדרתיים). שמפסו הפתיע והלך לקנות ברפוחיו בקבוק יין ושני קיטקטים, כך שיצא אחלה של יום וגם אחלה של ערב.

 

סולמות ונשרים (וירידה אחת גדולה!): עזבנו את גוריז בתקתוק יחסית לבוקר הקודם. אכלנו ארוחת בוקר ליד אדאלה העיזה בנקיק מקסים. התחלנו לעלות ובדרך נתקלנו במפל, מכיוון שלא התקלחנו יומיים זרמנו על מקלחת במי שלגים קפואים. איכשהו שמפסה זרמה על מקלחת בעירום, למרות שזה היה בפאקינג אמצע המסלול! ולמזלנו אף אחד לא בא! עד שמי הגיעו? כן כן, ניחשתם נכון - גיא וירדן (הם לא ראו אותנו עירומים אם דאגתם). התחלנו עליה די רצינית אבל יפה עד שהגענו למישור על צלע הר עם מלא נשרים שחגים מעלינו! ורוח, הרבה רוח ונזלת! הגענו לחלק מאתר מיוחד עם חבלים וסולמות וכבר חשבנו שזה הסוף! (של החיים שלנו, לא של המסלול). בשלב הזה חיפשנו מקום לאכול, לקח לנו מלא זמן ושמפסו היה ממש רעב אז בסוף מצאנו מחסה בלי רוח כחמש דקות סטייה מהמסלול. שמפסה קפאה מקור והרגישה קצת לא טוב אז שמפסו התרכז בבישולים שכללו ריזוטו רוקפור ומרק אספרגוס שלקח מלא מלא זמן לבשל!! לבסוף המשכנו ללכת ואז גילנו את הדבר הנורא מכל!! התחלנו ירידה מאסיבית של 1400 מחר דוך לעמק.. ייאוש של 4 שעות מתמשך ועוד בדרך ספרד עם קופצניים שבאים לעשות את הירידה לספורט עוקפים אותך בקלילות. ברגעי המשבר ריהאנה חיזקה אותנו ושמפסה הפגינה בקיאות במילים. שמפסה נפלה מלא פעמים, שמפסו מהעצבים ביזה את השלט פארק נסיונל. בסוף הירידה חברנו לגיא וירדן, הגענו לרפוחיו וביררנו עד כמה רחוק הקמפינג הבא שם תיכננו לישון. משם המשכנו חצי שעה של הליגה נוספת עד לקמפינג על כביש. הקמפינג היה ממש מוזר, ללא רוח חיים וכמובן שחוסר המזל של אותו היום המשיך שהסתבר לנו שהוא נטוש וחל איסור מוחלט לישון בו! למזלנו הפקחית שהייתה שם הסכימה להקפיץ אותנו חזרה לרפוחיו ולהם היה מקום בשבילנו. התקלחנו, אכלנו ארוחת ערב וסיימנו את היום הכי קשה בטיול גמורים מעייפות.

 

אני הולך במישור: מיד לאחר שהתפצלנו מגיא וירדן, כאבים עזים מיום האתמול (ויצירתיות של שמפסה) גרמו לנו להגיע להחלטה שעדיף לחתוך את המסלול במישור לביילסה ליד הנהר ולוותר על כמה ק"מ של ה-GR11. התחלנו ללכת בשביל מישורי די משעמם עד שלפתע נתקלנו בחץ ענק על הרצפה שסימן ימינה, הלכנו אחריו והסתבר לנו שהגענו למפל חמוד ובו פינת הנצחה לזכרו של מישהו שמאוד אהב טבע (על הזין שלנו, רק רוצים להגיע לביילסה!). למרות ההסחה הזאת והגוף שממש לנו נתנו קצב מפחיד של הליכה. עצרנו לאכול במגרש כדורגל צהריים במגרש כדורגל, ארוחה שסימנה שינוי כיוון קולנרי לצהריים – סנדוויצ'ים ונשנושים ולא בישולים! אחרי הליכה די קשה הגענו לביילסה! הדבר הראשון שעשינו היה לשבת, לאכול פיצה ולשתות ג'ארה ענקית של בירה!! ניצלנו את ההזדמנות גם למלא מאגרים בסופר, אותו נזכור בעיקר עבור חבילת הפסטה בסטה שקנינו (חמצוץ איכותי ביותר של Haribo). אחרי התרעננות בסיוויליזציה של ביילסה חיש קל קפצנו על המונית של דניאל הנהג, החבר שלנו מרומניה, אל עבר העיירה פארזן, שם במלון היחידי בעיר אתם יכולים לתאר כבר במי שוב נתקלנו - גיא וירדן! אז הם כן עשו את המסלול והיו נראים ממש ממש גמורים, לעומתם היינו ממש פרש. אכלנו ארוחת ערב נחמדה במסעדה של המלון והלכנו לישון, כי למחרת ממשיכים בכל הכוח! 

 

אני שונא תצרפתים: יצאנו מהמלון אל עבר החיבור ל-GR11 אשר אמור להביא אותנו בסוף היום אל קמפינג ביאדוס. מדובר ביום קשוח של 18 ק״מ שהתחיל בעלייה מתונה אבל מאוד ארוכה של כמה שעות טובות. דניאל חברינו משכבר הימים עקף אותנו עם האוטו בזמן שעצרנו לצהריים בשכר מים עם מלא זבובים. המשכנו לטפס למעלה לאט לאט, שזוג צרפתים שנראו מאוד נחמדים (אסור לסמוך על צרפתים) המליצו לנו על מאגר מים שלא היה שם. בנקודת השיא היה ממש יפה אז החלטנו לעשות פק״ל קפה באגם הסגול, מקום מאוד מוזר אבל מאוד יפה. שמפסו ניצל את המצב והוכיח שהיפסטר זה דרך חיים ואפשר להתלבש יפה אפילו עם לבוש טרקים. ההליכה המשיכה והמשיכה, למרות שהדרך הייתה מאוד יפה, החוסר במים בגלל הצרפתים גרמו לשמפסו להרגיש קצת רע. עייפים אך מרוצים הגענו לקמפ סייט שהיה ממש אחלה! התקלחנו בשקט והלכנו לישון על כר דשר איכותי בלי שום שיפוע!

 

פרה! פרה!: הרשנו לעצמנו לפתוח את הבוקר באיטיות יחסית כיוון שהתכוונו לפצל מסלול של יום אחד ליומיים וזאת בכדי לישון באחד האגמים לאורך המסלול (וגם כי הגוף שלנו התחיל לתת את אותותיו). אז קמנו באוהל, ארזנו את עצמינו והתחלנו ללכת לרפוחיו ביאדוס כדי לשאול שם לגבי המסלול והלינה באגם (חשוב לציין רק העלייה הזאת של העשר דקות פירקה אותנו). אחרי שלא אמרנו לנו הרבה דברים שלא ידענו ברפוחיו המשכנו במסלול שהיה מלא בפרות עויונות מסביבו (טוב אולי הן לא היו באמת עוינות, אבל אמא של שמפסה דאגה ממש ממש להזהיר אותנו מפניהן מפני שהיא שמעה על מקרה שקרה ממש לאחרונה שפרה תקפה מטייל והרגה אותו (מסתבר שזה לא באמת נכון והיא הרגה אותו בגלל שהוא היה עם כלב שלמעשה הוא זה שאיים על הפרה (מסתבר שזה לא באמת נכון כי הכלב היה למעשה פציפיסט שוחר שלום))). אחרי טיפוס מתמשך של שלוש שעות הגנו סוף סוף.. לעוד טיפוס! אבל הפעם זה היה טיפוס ממש ממש אכזרי (כזה שאתה צריך להישען על שרירי התאומים ולא על הארבע ראשי כדי להתקדם). למרות הקושי עלינו אותו בראבק בציפייה שבסופו, אחרי כמה מטרים קצרים נגיע סוף סוף לאגם היפה שלנו. אבל תכנון לחוד ומציאות לחוד, בערך חצי שעה אחרי שסיימנו את העלייה עדיין לא מצאנו את האגם. למזלנו מצאנו שביל נסתר שאחרי הליכה קצרה בו ראינו אגם! אממה, האגם היה בירידה מאוד גדולה למטה (מה שלא תאם את המפה בכלל, אבל היי מזה משנה מפה שיש לך אגם מול הפנים!),אז ירדנו בירידה ממש תלולה ומסוכנת אל האגם שהסתבר (כמובן) לבסוף שהוא אגם הלא נכון! רגע המשבר האמיתי הראשון בטיול קרה ברגע זה, ובייחוד אחרי שהבנו שהטעות הגדולה שעשינו תעלה לנו בעלייה חוזרת של העלייה האכזרית (זאת עם שרירי התאומים)!!! תשושים, אבודים, מפוחדים ובעיקר מתוסכלים מחוסר היכולת שלנו לנווט הורידו קצת האווירה (למרות שהיינו במקום ממש מקסים), אבל אנחנו טיפוסים אופטימיים! ולכן אספנו את עצמנו, חיממנו את האווירה (ואת האוכל) והלכנו לישון.

 

עליית הדז'ה-וו האכזרית: קמנו ממש מוקדם כדי להספיק גם את עליית הדז'ה-וו וגם את המשך המסלול. לפחות פתחנו את הבוקר עם מראה נשיונל ג'אוגרפיק מדהים של גדי מקפץ (איזה אתלטיות, קנאה!). כדי להמשיך לבאס אותנו על נושאי מסלול מישהו עם חולצה זוהרת ומקלות עקף אותנו אחרי שעה של הליכה (מה שאומר שהוא יצא מביאדוס שזה איפה שהיינו לפני יומיים בבוקר!!). ברגעים האלה הבנו גם את הטעות של אתמול, מסתבר שהייתה עוד עלייה ענקית אחרי עליית הדז'ה-וו שהיינו צריכים לעלות וכנראה שפשוט סירבנו להאמין שהיא קיימת. אז אחרי כל העליות הגענו למעלה ועשינו תמונת נצחון (שיצאה הכי מכוערת בעולם). אחרי עוד הליכה קצרה סוף סוף הגענו לאגם המיוחל בו אכלנו הבוקר לאותו היום. טוב בגדול כל הבלבולים והעליות גרמנו לנו קצת לחשוב מחדש על המשך המסלול (אפשר להבין אותנו נכון?) אז חתכנו לרפוחיו (מה השם?) שם אכלנו גלידה ושוקו מול נוף מדהים! משם ירדנו לחניון בליווי מובי האגדי (יש סרטון שמתעד). אחרי ירידה די ארוכה למטה, התחלנו ללכת על כביש קטן לכיוון הכביש הראשי בתקווה גדולה שמישהו יחסוך לנו הליכה סתמית ויתן לנו טרמפ. ואז זה קרה! מכל המכוניות האפשריות ביקום, דווקא בוניקוצו כחול ואצילי עצר לנו ובו זקן ספרדי חמוד שהסכים לעזור לנו ולתת לנו טרמפ לבנסק (עיירת החופש!). הגענו לבנסק וכמובן שהדבר הראשון שעשינו היה לאכול פיצה, הדבר השני היה ללכת למלון סיריה שהיה ממש אחלה!

 

הכול אני יכול בחופש הגדול: קמנו ליום החופש אחרי שישנו לא פחות מ-12 שעות! יצאנו מהחדר ונדהמנו לגלות שיש ארוחת בוקר פסיכית במלון, איזה יום כיף!! עשינו כביסה, אכלנו, קראנו (ואפילו שמפסה הרגיש שהוא בדרום אמריקה ועישן קצת). ניצלנו את היום חופש גם כדי להתעדכן במזג האוויר הצפוי להמשך הטיול, מה שהוביל לקבלת החלטה חשובה וקשה לגבי המשך המסלול: נחתוך יומיים הליכה ונלך דוח לואילה וזאת כדי להספיק להיות בניחותה בפארק האחרון שאמור להיות הבונבון של הפירנאים – אגואס טורטס. ירדנו לארוחת ערב במלון כשלפתע התחילה סערה, תוך כדי שאנחנו נהנים ממטעמים מקומיים פתאום שמםסה קלטה שהשראנו מלא דברים במרפסת! הכנסו את הדברים פנימה ואז ראינו שהספרים נרטבו! (אמנם איבדו מהצורה אבל יצאו בשלום בסופו של דבר).

 

אל אל ישראל!: הספקנו להינות מאוד ארוחת בוקר מופלאה במלון (שהוקדמה בייחוד בשבילנו (ואיך גמלנו להם? דפקנו להם ריבות וחמאה, גועל נפש של ישראלים (אבל תכלס היינו ממש צריכים את זה (וגם בתכלס שילמנו על זה, לא?))) עלינו על מונית של 90 יורו שהייתה אמורה לקחת כשעתיים ולקחה רק שעה לבסוף. הגנו לויאלה מוקדם בבוקר והיה קפוא! התחלנו לעלות כאשר פתאום נתקלנו בזוג גרמנים זקן שנראה היה שעדיין בטראומה מהלילה הקודם, שהסתבר לנו שהיה מאוד סוער (עוד נגיע אל הגרמנים בהמשך). חוץ מהגרמנים לא היו כמעט אנשים במסלול (והוא אמור להיות ממש מתוייר) בנוסף, ערפל כבד כיסה את המסלול ושמפסה הייתה קצת בלחץ. אות חיים נגלה אלינו בדמותו של ישראלי הזוי ומציק שטייל לבד וחפר לנו לכמה דקות על זה שהוא לא מבין איך אפשר לטייל בזוג (די ברור למה הוא לא מבין את זה). המשכנו במסלול שהיה מאוד יפה שלפתע שמפסה החליקה ומעדה! הנפילה גרמה למקל של שמפ ריז (שהולך איתה עוד מהטרק הראשון בניו-זילנד) לתעקם L אבל לא הכול היה רע, הנפילה חשפה בפני שמפסה שיח פטל מתקתק שממנו אכלנו למרות שלא היינו בטוחים שהוא לא רעיל (אתם יודעים איך זה נגמר בסוף.. סתאאם במקרה הכול היה בסדר במקרה הזה). הגענו לרפוחיו רסטנסיה בשעה נורמלית (סוף סוף) שם גילנו חבורה של ארבעה ישראלים!! ניצלנו את הזמן להתחבר קצת לשורשים שלנו ושיחקנו ביחד עם כולם שיט הד! היה אחלה של ערב!

 

נותנים בראש!: יצאנו מהרפחיו יחד עם הזוג הגרמני (שהתסבר שהוא הולנדי אבל לא זה רלוונטי לסיפור שלנו) שעוד ראינו בבוקר שלפני, ולאורך כל עליית הבוקר התחרנו בזוג זקנים מי הולך יותר מהר (אל תראו אותנו ככה, הם היו ממש לא פראיירים). היה יום יפה! אחלה נוף! החלטנו שאנחנו לא עוצרים ברפוחיו קולומרס והלכנו עד רפחיו אמיטגסט שהוא כבר ממש ממש בסוף המסלול שלנו. בעלייה האחרונה הרולינג סטונס חיזקו אותנו, וככה סיימנו את המסלול בסטייל שאנחנו הולכים בקצב מפחיד שלא מבייש אפילו את הספרדים המקומיים. התחלנו להתמקם ברפוחיו ורגע ביזרי שבו ישראלית צעקה עלינו שעשינו רעש לא הוריד מאומה מהתחושה הטובה שהושרינו בה. עשינו ארוחה יפה ביחד עם זוג בנים ישראלים נחמדים שהביאו אוכל כשר מישראל והלכנו לישון.

 

סוף מסלול פירינאים 2015: תוך שעה הליכה פחות או יותר, הגיע הרגע: סיימנו את המסלול!! שמפסו אפילו מרוב התרגשות הלך לעשות קקי בשיחים. חיכינו להסעה שתתמלא ותוריד אותנו לעיירה האחרונה אספוט, כאשר בנתיים זקן מוצ'ילר ישראלי התפזם עלינו עם סיפורי טרקים משנות ה-70. הגענו לאספוט וכמובן שעשינו את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב, לאכול פיצה! חיפשנו את המלון של יולנדה שהזמנו מראש, ואף אחד לא ענה לא בפעמון של הבית ולא בטלפון, מוזר... רק בדיעבד הסתבר לנו שיולנדה הלכה להוציא את הפרות לסיבוב (דברים שקוראים כנראה רק בפירנאים). קנינו כרטיסים למחרת ל-5 בבוקר שזה האוטובוס הראשון לברצלונה, חזרנו למלון ולזרועותיה של יולנדה שהסתברה להיות זקנה ממש חמודה. קראנו, התפננו, הלכנו לאכול במסעדה מעולה והלכנו לישון.

 

אוטובוס הקסמים: בחמש בבוקר המונית מורידה אותנו באמצע שומקום והנהג אומר לנו לחכות בנקודה כלשהי על הכביש כי שם האוטובוס אמור לעצור לנו. הגשם יורד ואנחנו בלילה באמצע שומקום מחכים לאוטובוס שיגיע. בקושי מכונית אחת עברה בכל החצי שעה שחיכינו ואז פתאום אנחנו רואים עוד אור מרחוק, התחלנו לסמן לו כדי שהוא יראה שזה אנחנו ואז שמפסה שיכנעה שזו משאית, אז הפסקנו לנופף, ועד שהתסבר לנו שזה האוטובוס כבר היה מאוחר מידי! רגע של היסטריה, פחד וחרדה השתלט והיינו בטוחים שאנחנו הולכים לפתוח פה את האוהל באמצע שומקום ליד הכביש הראשי בגשם ולחכות לאוטובוס הבא שיוצא רק כמה שעות אחרי. יותר מזל משכל, האוטובוס הבא לברצלונה בסופו של דבר עבר רק חצי שעה אחרי, וככה יצא שחוץ מרגע אחד של התבאסות עצמית אדירה לא קרה שום דבר. עלינו על האוטובוס לברצונה וכך למעשה מסתיים הסיפור שלנו.